פסק-דין בתיק ת"א 1422-06

עסקינן בתביעת רשלנות מקצועית שהוגשה נגד עורך דין והחברה המבטחת אותו בביטוח אחריות מקצועית, בקשר עם הסכם הלוואה שניסח עבור לקוח.

הצדדים לתובענה והרקע להגשתה

1.         התובע, מר אפרים נעים (להלן: " נעים"), עסק במועדים הרלוונטיים לתובענה בניכיון שיקים. לדבריו קיבל נעים מלקוחותיו שיקים משוכים למועד פירעון עתידי, ושילם להם את סכום כל שיק במזומן - לאחר שהפחית ממנו עמלה בשיעור 3% לחודש עד למועד הפירעון ומע"מ (ראו עדותו בעמ' 14 לפרוטוקול 22/9/09 ש' 5 עד עמ' 15 ש' 7).

עם לקוחותיו של נעים נימנה אדם בשם רוני סאס - שהיה בעלים של חנות לממכר מוצרי חשמל ברחוב אלנבי בתל אביב (להלן: " סאס"). תחילה ניכה נעים עבור סאס שיקים בסכומים קטנים יחסית, ועם חלוף הזמן וביסוס האמון בין הצדדים הגיעו סכומי הניכיון אף למאות אלפי שקלים. בשלב מסוים בחודשים מרץ או אפריל 1999, דרש נעים מסאס בטוחה כנגד האשראי שניתן לו - והוסכם כי סאס ישעבד לנעים את הזכויות בבית מגוריו (ראו סעיף 4 לתצהיר נעים וכן עדותו בעמ' 18 לפרוטוקול ש' 12-5 ובעמ' 31 ש' 6-1). בנסיבות אלה ובעקבות המלצה שקיבל מחבר, פנה נעים לנתבע מס' 1 עו"ד שאול גרוסברג, שמשרדו היה ממוקם מעל החנות של סאס (להלן: " עו"ד גרוסברג"; ראו עדותו של נעים בעמ' 32 לפרוטוקול ש' 25-16).

הנתבעת מס' 2, איילון חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את עו"ד גרוסברג בעת הרלוונטית בביטוח אחריות מקצועית (להלן: " איילון"; יחדיו יכונו להלן: " הנתבעים").

2.         ביום 1/6/99 חתמו נעים וסאס על הסכם שנערך על ידי עו"ד גרוסברג - שלפיו סאס קיבל מנעים הלוואה בסכום של 500,000ש"ח, כאשר סכום זה כולל הן את קרן ההלוואה והן את הריבית החלה עליה והמועד לפירעון ההלוואה הוא בתוך 18 חודשים מיום חתימת ההסכם (בין בתשלום אחד ובין במספר תשלומים שישולמו במהלך התקופה עד למועד זה) (להלן: " הסכם ההלוואה", צורף כנספח א לתצהיר נעים). עוד עולה מהסכם ההלוואה כי לשם הבטחת פירעון ההלוואה ישועבדו לטובת נעים זכויות החכירה במקרקעין שברחוב ים כינרת 24 בישוב לפיד, הידוע גם כמגרש 274 חלקה 98 בגוש 5651, שבבעלות מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " המינהל" ו- " הנכס" בהתאמה). ואולם בד בבד הובהר כי זכויות אלה בנכס נמכרו זה מכבר על ידי סאס למר אדי עמר - מי ששימש כעובד בחנות של סאס (להלן: " עמר") - הגם שעסקת המכר טרם הושלמה ברישום בספרי המינהל. בנסיבות אלה צורף גם עמר כצד להסכם ההלוואה, ונקבע כי הן סאס והן עמר ימסרו לנעים יפוי כוח כללי נוטריוני המייפה את כוחו של נעים לעשות ולבצע כל פעולה בנכס לפי ראות עיניו - לרבות רישום הזכויות על שמו, מכירת הזכויות לצד שלישי, או מינוי עצמו או מי מטעמו לכונס נכסים על הזכויות בנכס על פי צו שיפוטי (ראו סעיף 4ג להסכם ההלוואה).

            ההסכם שלפיו מכר סאס את הזכויות בנכס לעמר נערך על ידי עו"ד יונתן סגל (להלן: " עו"ד סגל"), ונחתם על ידי הצדדים עוד ביום 22/3/99 (להלן: " הסכם המכר", צורף כנספח א לתצהיר עו"ד גרוסברג). בהסכם המכר נקבע כי תמורת הנכס ישלם עמר לסאס סכום של 350,000$ (בסעיף 3); וכן הצהיר סאס כי ידוע לו שעמר מתכוון לממן את התמורה באמצעות הלוואת משכנתא מבנק משכן, ועל כן מתחייב סאס לחתום על כל מסמך שיידרש לשם כך על ידי הבנק ובכלל זה לרשום הערת אזהרה לטובת הבנק על הזכויות בנכס (בסעיף 12).

3.         לאחר שמיעת העדויות בתובענה התברר כי עסקת המכר שנעשתה לכאורה בין סאס לעמר בזכויות בנכס ונזכרת בהסכם ההלוואה, היתה ככל הנראה עסקה פיקטיבית - שמטרתה לאפשר לסאס לקבל לידיו את תמורת הנכס מצד אחד, אך גם להמשיך ולהחזיק בזכויות בו מצד שני. עמר הסביר בעדותו כי בתקופה שבסמוך לפני ביצוע עסקת המכר נקלע סאס לחובות כספיים ניכרים, וחשש כי הוא עומד לאבד הן את הזכויות בנכס והן את עסקו ולהיוותר חסר כל. אחד ממכריו של סאס בשם ג'אן, אשר באותה עת עבד בבנק משכן (להלן: " ג'אן" ו- " הבנק"), הציע לסאס למצוא רוכש פיקטיבי לנכס - וג'אן יגרום לכך שהבנק יעמיד לרוכש הלוואת משכנתא כנגד שיעבוד הזכויות בנכס. הכוונה היתה שהכספים שיקבל מהבנק ישמשו את סאס באופן מיידי לפירעון חובותיו, כאשר פירעון הלוואת המשכנתא ייעשה על ידו לשיעורין במשך תקופה ממושכת (ראו עדותו של עמר בעמ' 106 לפרוטוקול ש' 26 עד עמ' 107 ש' 5, ובעמ' 108 ש' 12-3).

לדברי עמר, הוא עבד כשכיר בחנות של סאס במשך כעשר שנים ושררו ביניהם יחסי קירבה - בין היתר על רקע העובדה שלסאס לא היתה משפחה בארץ (ראו בעמ' 106 לפרוטוקול ש' 12-9, ובעמ' 106 ש' 26 עד עמ' 107 ש' 2). סאס ביקש מעמר כי ישמש "רוכש" לזכויות בנכס, יקבל מן הבנק את הלוואת המשכנתא, ויעביר את כספי המשכנתא לסאס - ועמר נעתר לבקשתו. סאס ועמר פנו באמצעות ג'אן לעו"ד סגל על מנת שיערוך את הסכם המכר, ואף ניגשו לבנק וחתמו על המסמכים הדרושים לשם קבלת משכנתא. בהמשך לכך הודיע הבנק לעמר כי הוא מעמיד לו הלוואת משכנתא בסכום של 880,000ש"ח (להלן: " הלוואת המשכנתא"; ראו הודעה מיום 6/4/99, נספח ד לתצהיר עו"ד גרוסברג); זאת אף על פי שלדבריו של עמר הוא כלל לא עמד בתנאי הזכאות לקבלת הלוואה כגון דא (ראו עדותו של עמר בעמ' 108 לפרוטוקול ש' 25-12). את השיק שקיבל מן הבנק מסר עמר לסאס, ופירעון הלוואת המשכנתא נעשה מתוך חשבון הבנק של עמר - כאשר סאס נהג להעביר לעמר בכל חודש שיק על סך 6,000ש"ח כנגד תשלום זה. ודוק: על פי ההבנות בין סאס לעמר, שיוער כי לא קיבלו ביטוי כלשהו בכתב, עמר לא היה אמור לקבל כל זכות בנכס ואף לא לשלם לסאס כל תשלום - שכן עסקת המכר היתה פיקטיבית (ראו בעמ' 109 לפרוטוקול ש' 11-1).

יצוין כי לדבריו של עו"ד סגל, הוא לא ידע שהעסקה בין סאס לעמר בזכויות בנכס היתה עסקה פיקטיבית - והוא ערך עבורם את הסכם המכר מתוך אמונה כי מדובר בעסקה אמיתית (ראו עדותו בעמ' 93 לפרוטוקול ש' 25-17, ובעמ' 94 ש' 12-8). יתר על כן, עו"ד סגל הבהיר כי הוא חתם לבקשת הבנק על התחייבות מצידו לפעול להשגת התחייבות המינהל לרישום משכנתא לטובת הבנק על הזכויות בנכס (המסמך מיום 6/4/99 צורף לנספח ד לתצהיר עו"ד גרוסברג) - אך מכיוון שעסקת המכר לא הושלמה ברישום אזי המינהל לא נתן התחייבות כזו, והבנק פנה לעו"ד סגל בהאשמות בנדון (ראו עדותו של עו"ד סגל בעמ' 91 לפרוטוקול ש' 13 עד עמ' 92 ש' 12, ובעמ' 95 ש' 20-15).

4.         חרף הכספים שקיבל מהבנק, לא עלה בידי סאס להסדיר את החובות הכספיים שאליהם נקלע - וזמן קצר לאחר חתימתו של הסכם ההלוואה הוא עזב לחו"ל ולא חזר. עמר מצידו הפסיק לפרוע את הלוואת המשכנתא, והבנק פנה ללשכת ההוצאה לפועל למימוש המשכנתא על הזכויות בנכס. אלא שבעוד שעל פי הסכם המכר מיום 22/3/99 שווי הנכס היה 350,000$ - הוא מומש על ידי כונס נכסים מטעם הבנק בחודש דצמבר 2000 בתמורה של 185,000$ בלבד (ראו עדותו של עמר בעמ' 115 לפרוטוקול ש' 16 עד עמ' 116 ש' 6; כן ראו עדותו של עו"ד עדי פרג שמשרדו שימש ככונס הנכסים מטעם הבנק, להלן: " עו"ד פרג", בעמ' 100 ש' 11-4). תמורה זאת לא הספיקה לפירעון מלא של הלוואת המשכנתא - כאשר בעת תחילת הליכי המימוש הגיע חובו של עמר לבנק בגין הלוואת המשכנתא לסך של למעלה מ- 936,000ש"ח (כולל ריבית וריבית פיגורים). הבנק הוסיף והגיש תביעה כספית נגד עמר בגין יתרת החוב, ותביעה זו הסתיימה בפשרה (ראו עדותו של עמר בעמ' 121 לפרוטוקול ש' 20-5, ועדותו של עו"ד פרג בעמ' 100 ש' 22-12).

            לא רק את תשלומי הלוואת המשכנתא לעמר חדל סאס לשלם, אלא שהוא לא עמד אף בהתחייבותו מכוח הסכם ההלוואה לשלם לנעים סכום של 500,000ש"ח עד ליום 1/1/01. דא עקא, שלאחר שהנכס מומש על ידי הבנק לא נותרה בידי נעים בטוחה כלשהי שממנה יכול היה להיפרע. תביעה זו הוגשה על ידי נעים נגד עו"ד גרוסברג - כאשר לטענתו של נעים, רשלנותו של עו"ד גרוסברג בעריכת הסכם ההלוואה היא שגרמה לכך שלאחר עזיבתו של סאס את הארץ, נעים נותר ללא כל בטוחה אפקטיבית לפירעון ההלוואה.

טענות הצדדים וחזית המחלוקת ביניהם

5.         לגרסתו של נעים, המטרה העיקרית שלשמה הוא פנה לעו"ד גרוסברג היתה קבלת ייעוץ משפטי בשאלה אם הנכס מתאים לשמש בטוחה טובה לכספים שהוא נתן זה מכבר ובכוונתו להוסיף ולתת לסאס. לדברי נעים, בעת שפנה לעו"ד גרוסברג סאס כבר צבר חוב כלפיו בגין ניכיון שיקים בסכום של 250,000ש"ח, והוא ביקש מנעים להוסיף ולהגדיל את "האובליגו" (כלשונו של נעים) עד לסכום של 800,000ש"ח. כאן המקום להעיר כי לא ברור אם לגרסתו של נעים הכוונה היתה ש"הגדלת האובליגו" תיעשה בדרך של ניכיון שיקים כפי שהיה נהוג בין הצדדים עד לאותה עת (ראו סעיפים 4 ו- 7 לתצהיר וכן עדותו בעמ' 33 לפרוטוקול ש' 27-23), או שמא על ידי העמדת הלוואה במזומן כפי שמשתמע מהסכם ההלוואה (ראו בעמ' 18 לפרוטוקול ש' 24-21).

כך או אחרת, על פי הנטען עו"ד גרוסברג אמר לנעים כי לאחר שערך את הבדיקות הדרושות במינהל, מצא את הנכס מתאים לשמש כבטוחה להתחייבות בסכום של 800,000ש"ח. נעים סבור, לטענתו, כי עו"ד גרוסברג הסתמך בעניין זה על מסמך שהוצא לבקשתו של האחרון במשרדי המינהל ביום 25/4/99 - ובו אישור כי נכון לאותו מועד אין שיעבודים על הנכס (להלן: " מסמך אישור זכויות", צורף כנספח ב לתצהיר עו"ד גרוסברג); ואולם הטענה היא שפרט לספרי המינהל היה על עו"ד גרוסברג להוסיף ולבדוק בפנקסי רשם המשכונות אם קיים משכון כלשהו על הזכויות בנכס. משלא עשה כן, נעלם מעו"ד גרוסברג כי זה מכבר נרשם משכון לטובת הבנק, במסגרת הלוואת המשכנתא שניתנה לעמר לרכישת הזכויות בנכס. משכך, עו"ד גרוסברג אף לא עדכן את נעים כי זה המצב, ולא הזהיר את נעים מפני שימוש בנכס כבטוחה לפירעון חובותיו של סאס.

נעים הסתמך לדבריו על הייעוץ שקיבל מעו"ד גרוסברג, והסכים להעמיד לסאס אשראי בסכום של 800,000ש"ח - כאשר מנגד ניתנה לו בטוחה חסרת כל ערך למעשה (ראו סעיף 9 לתצהיר). במהלך חקירתו הדגיש נעים כי בעת ההיא לא רק שהוא לא ידע על כך שהזכויות בנכס כבר שועבדו לטובת הבנק כנגד הלוואת המשכנתא - אלא שהוא אף לא ידע כי סאס התקשר עם עמר בהסכם למכירת הזכויות בנכס (ראו בעמ' 38 לפרוטוקול ש' 4 עד עמ' 39 ש' 1). 

            נעים מוסיף וטוען כי לאחר חתימתו של הסכם ההלוואה, אמר לו עו"ד גרוסברג כי הוא רשם בספרי המינהל הערת אזהרה לטובתו של נעים על הזכויות בנכס. בהמשך לכך וכאשר התברר לנעים כי סאס נקלע לחובות ניכרים ובכוונתו לעזוב את הארץ, עו"ד גרוסברג הסביר לנעים לדבריו כי אין לו ממה לחשוש - שכן גם אם במועד הקבוע בהסכם ההלוואה לא ניתן יהיה להיפרע מסאס עצמו, בכל מקרה ניתן יהיה להיפרע מן הנכס (ראו סעיפים 19-18 ו- 23 לתצהיר נעים). בהסתמך על דברים אלה, נעים נמנע לטענתו מלנקוט עוד באותו מועד בהליכי הוצאה לפועל נגד סאס, ובכלל זה לבקש את עיכוב יציאתו מן הארץ (ראו סעיף 53 לתצהיר נעים) - והתוצאה בסופו של יום היתה שנבצר מנעים להיפרע הן מסאס עצמו והן מן הזכויות בנכס שניתן לו כבטוחה.

6.         באשר לעילות התביעה שעליהן נסמכת התובענה - נעים טוען כי עו"ד גרוסברג נהג בחוסר תום לב כאשר הציג עצמו כבעל מומחיות מתאימה לבדיקת הנכס כבטוחה להלוואה; ואף הטעה אותו בנדון - שכן למעשה לא היו לו הידע או הניסיון הדרושים לשם כך (ראו סעיף 54 לתצהיר נעים). עוד נטען כי עו"ד גרוסברג הפר את החובה הקבועה בחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א- 1961, ובכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו- 1986 - לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות.

ואולם עילת התביעה העיקרית הנטענת בתובענה היא רשלנות - כאשר נעים מפרט בתצהירו שורה של מעשים ומחדלים רשלניים שביצע לכאורה עו"ד גרוסברג בקשר עם הסכם ההלוואה (ראו סעיף 55). ראשית נטען כי עובר לחתימת ההסכם כשל עו"ד גרוסברג לבדוק כהלכה את מצב הזכויות בנכס, ואישר כי הנכס מתאים לשמש כבטוחה להלוואה אף על פי שכבר רבץ עליו משכון לטובת הבנק. כן נמנע עו"ד גרוסברג לפרט בהסכם עניינים מהותיים לעסקה בין נעים לסאס - כדוגמת העובדה שהצדדים הסכימו כי נעים יעמיד לסאס אשראי בסכום של 800,000ש"ח. עוד נטען כי במעמד חתימתו של הסכם ההלוואה היה על עו"ד גרוסברג להורות לנעים לקרוא את ההסכם ולהסביר לו את האמור בסעיפים השונים - אך הוא לא עשה כן, ואף לא הבהיר לנעים את נפקותו המשפטית של ההסכם. לאחר חתימת הסכם ההלוואה עו"ד גרוסברג לא הבטיח כראוי את זכויותיו של נעים בנכס, הציג בפניו מצג שווא שלפיו נרשמה לטובתו הערת אזהרה, ואף גרם לכך שנעים נמנע מלנקוט הליכי גבייה נגד סאס כשעוד יכול היה לעשות כן.